מן המפורסמות שתביעה לשלום בית שנויה במחלוקת.
הדבר אף נדון, ויותר מפעם אחת, בבתי הדין הרבניים שנתנו דעתם בנושא זה.
לדידם, מדובר בתביעת פרדוקסלית.
קרי, בתביעה זו- הצד המבקש להשכין שלום בית, גורר את הצד האחר לבית הדין (למלחמה).
יתרה מזו, בית הדין מעלה את השאלה – האם בכלל ניתן לחייב אדם, בניגוד לרצונו, לחיות בשלום בית עם אדם אחר? האם בכלל ניתן לחייב אדם לאהוב אדם אחר?
כמובן, התשובה היא – לא ולא.
אזי, מדוע בכלל מגישים תביעה לשלום בית?
לשאלה זו ישנן מספר תשובות:
הראשונה, יכול ועסקינן בצד נאיבי המאמין שהצד האחר עובר משבר זמני שיחלוף. לדעתו, תביעה לשלום בית יקנה להם את הזמן הרצוי לפתרון המחלוקות בניהם.
השניה, תביעה לשלום בית מבקשת למרמר את חייו של הצד השני, תוך קבלת זכויות יותר.
לדוגמה: עם תביעת שלום בית, בדרך כלל מבקשים, סעד "למדור ספציפי". הסעד נסמך על רעיון אוטופי הקובע – "ללא בית לא יהיה שלום בית".
לאור האמור, בתביעה לשלום בית יש לעמוד על הרצון האמיתי של מגיש התביעה.
קרי, האם עסקינן בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב; תביעה המבקשת לפגוע בצד האחר או לחלופין עסקינן בתובע אופטימי המאמין שעדיין יש סיכוי לחיי הנשואים.
