לסרבנות גט יש פנים רבות וצורות שונות.
המוכר והידוע שבהם בא לידי ביטוי, כאשר הבעל מסרב להעניק לאשתו את גיטה, כמובן זאת בניגוד להחלטת בית הדין.
דא עקא, לדעתי, סרבנות גט מתחילה הרבה יותר מוקדם, פעמים כבר מיד לאחר החתונה.
להלן מספר דרכים בהן גברים פועלים למניעת מתן גט לאישה:
אלימות מילולית – קללות, גידופים ושאר איומים המורים לאישה שאין לה את היכולת והכוחות המנטאליים להתמודד עם הגבר בהליך הגירושים.
הגברבר מתפאר בקשרים האישיים, בחברים ושאר ידידים בעלי השפעה העומדים לרשותו; אנשי שררה דרכם הוא יאמלל את אישתו אם רק תעלה על דל שפתיה את האפשרות לגירושים.
אלימות פיזית – מכה כאן, דחיפה שם, סטירה, בוקס ובעיטה והכל רק כדי להזהיר את הגברת – אם תלך בדרך הגירושים מצבה יהיה הרבה יותר גרוע.
אלימות כלכלית – דרך ישנה נושנה בה הבעל מחזיק באשתו כאסירה כלכלית בביתה. המצב זה הבעל מחזיק בכל הכסף ובנכסי המשפחה. לעומתו, האישה זוכה לתקציב זעום המספיק בקושי לצרכיה השוטפים. בדרך זו האישה תלויה כלכלית בבעלה ולא תוכל לעשות כל צעד משמעותי בלעדיו.
בושה – הבעל מאשים את האישה בחורבן כבוד המשפחה: מה יגידו השכנים? איך ההורים שלך יוכלו להתמודד עם השגעון של הבת שלהם? מה יגידו בבית הספר של הילדים? מה עם השידוך של הילדים ?
הרעיון הפסיכולוגי נשען על הטענה – חורבן המשפחה על הכתפיים שלך.
כאן המקום לציין, שציבור מסויים (כגון דתי, ערבי) מאוד רגיש ומושפע מהכוח הטמון בפן הזה.
היה והגברת בכל זאת מצליחה להשתחרר מהכבלים שציינתי לעיל, סרבן הגט עובר לאסטרטגיות הבאות:
חסרה עילה לגירושים – כן, תתפלאו, ע"פ בית הדין הרבני (היהדות) עדיין נדרשת עילה מוגדרת למתן גט.
בקשה לשלום בית – שימוש בטענות: "אני אוהב אותה", או "יש מצב להציל את חיי המשפחה", או "טעיתי, פשעתי ועכשיו אני אהיה הכי טוב בעולם" – הן טענות שתמיד עובדות.
היה וכל השיטות כשלו, אזי תמיד אפשר פשוט לומר – לא מעוניין ליתן גט. מעט מוזר, אבל כמעט אי אפשר לחייב גבר להעניק גט לאישתו.
כמובן, הפוסט מעט פשטני. ברם, כל השיטות ידועות, מוכרות וניבזות הנדרשות להעלם מהעולם.
(נ.ב, סרבנות גט אינה תופעה רק של גברים. כידוע, בעבר כתבתי פוסט על תופעת סרבנות נשים למתן גט לבעליהן)
