זה התחיל בהשמצות, עבר לאיומים, טריקת טלפון ולבסוף ניגמר בקול ענות חלושה.
והמקרה שהיה – כך היה:
לפני מספר שבועות קיבלתי טלפון מגברתן, איש העולם הגדול – שבחר להבהיר לי שאישתו (מרשתי) מרשעת מרושעת, ילדותית וחסרת אחריות.
לדבריו: הוא איש עסקים מצליח, יש לו עסקים בכל העולם. את הכסף הוא עשה בעשר אצבאות וזה בגלל שהוא ממש לא פרייר.
הוא הוסיף: "אני מוכן לתת לה גט ובתנאי שתלך כמו שהיא באה – בלי כלום. אם היא לא רוצה – אז גם גט היא לא תקבל ממני".
לאחר שהקשבתי בסבלנות, ציינתי בפניו – נעים לי מאוד לשוחח. יחד עם זאת, אין כל טעם להכפיש, שהרי זה מעולם לא קידם דבר.
וביחס להצעתך, השבתי – "מרשתי תבחן בכובד ראש את הצעתך "האדיבה"".
והנה עוד לא סיימתי את תשובתי, זה האחרון ציין : "כדאי לה להסכים – היא מכירה אותי" וטרק לי את הטלפון בפנים.
לאחר התייעצות עם מרשתי – בחרנו לדחות את הצעה "האדיבה". בנוסף, החלטנו ביוזמתינו לנקוט במספר פעולות מינוריות:
ראשית, הגשנו תביעה רכושית. על זו הדרך, הגשנו תביעה למשמורת ומזונות ילדים. כמובן שלא שכחנו להגיש תביעה למזונות אישה. כך גם הגשנו בקשה לצו עיכוב יציאה מארץ ובקשה למדור ספציפי.
ואני רק התחלתי, מתחמם, נכנס לשוונג ואז צילצול בטלפון – רינג רינג… "הלו, שלום, מדבר עו"ד של מר ….
רגע, פאוזה:
נראה שהגברתן גילה, כי עבודת הקודש שביצענו, בסיעתא דשמיא – החלה מניבה פירות.
רוצה לומר, החלו מגיעות החלטות שיפוטיות שלא ממש מטיבות – עם זה השייך לעולם הגדול.
לדוגמה: נקבעו משמורת ומזונות זמניים לאישה ולילדים, התקבל צו מדור ספציפי והכי חשוב – התקבל צו עיכוב יציאה מהארץ.
הגברתן, איש העסקים, איש העולם הגדול – קורקע וזאת עד להודעה חדשה. אין ארה"ב, אין גרמניה וגם לא סין. כמו במילות השיר "אנחנו נשארים בארץ, אנחנו נשארייים".
וחזרה לשיחה:
"… אנחנו צריכים לדבר. מרשי הגיע להחלטה שנכון לסיים את הליך הגירושים בצורה מכובדת."
נפלא -ציינתי בשימחה. אני שמח לשמוע. מתי אתם פנויים לפגישה?
"כמה שיותר מהר. אם ניתן כבר בתחילת שבוע הבא" – הוא השיב. בוודאי, ציינתי…
רגע לפני שהנחתי את השפורפרת הוא שאל בנימוס- "האם בינתיים ניתן יהיה לסכם שצו העיכוב מהארץ יבוטל? זה די דחוף מרשי חייב לטוס לכמה ימים…"
"בטח", עניתי, "ניתן לשוחח גם על זה. הכל פתיר. אבל, כל דבר בעיתו, כל דבר בעיתו."
