הסכמה שבהתנהגות האם גוברת על הסכמה בכתב?
בדרך השגרה אני מקדיש זמן לסייע לאנשים מהשורה בייעוץ משפטי ראשוני וללא כל תמורה.
היום התקשרה אלי גברת נחמדה עם הבעיה הבאה:
לדבריה, היא חתמה על חוזה – בו יש סעיף הדורש תשלום מלא על הסחורה מיד עם קבלתו.
ברם, בפועל היא והספק סיכמו בעל-פה, כי התשלום בעבור הסחורה יבוצע ב-12 תשלומים שווים.
לאחר מספר חודשים, בו התשלום מבוצע חודש בחודשו, עבר דם רע בין הצדדים וכיום הספק מבקש את יתרת החוב – בתשלום אחד.
לדבריו, כך כתוב בחוזה וכך צריך לעשות. לדידו, אי העברת הסכום המלא לאלתר – יהווה הפרת החוזה.
יתרה מכך, הספק מציין, כי מעולם לא סוכם בין הצדדים על תשלומים.
שאלתה אלי: האם יש טעם בדבריו?
להלן תשובתי אליה ואליכם:
החוק מכיר בעובדה שהסכמים, גם כאלה שעלו על כתב – משתנים הלכה למעשה. לדידם, המעשה בפועל – חזק אף מהמילה הכתובה.
רוצה לומר, החוק רואה את השינויים בהתנהגות הצדדים כהסכמתם לשינוי תנאי החוזה ולכן הם גוברים על ההסכמות ההתחלתיות, שבוצעו בניהם בכתב.
ראיה להסכמת נעוצה בעובדה, שהספק קיבל בפועל את התשלומים החודשיים ולא פצה פה; היינו, לקיחת הכסף ושתיקת הספק לאור העובדה שלא קיבל את כל הסכום – יחד עם העברת הסחורה, מצביעה, הלכה למעשה – על הסכמתו לשינוי תנאי התשלום המופיעים בחוזה.
לאור האמור; חתמתם על חוזה ופעלתם אחרת, אזי ככל הנראה יש הסכמה בהתנהגות ותנאי החוזה שונו בפועל.
