גירושין – בבקשה לא על חשבון הילדים
יש המאמינים שאקט הגירושין הוא האקט המרכזי שיפגע בנפשם של ילדינו.
דא עקא, לא כך הדבר. מקרים מוכיחים שישנם ילדים רבים המקבלים בהבנה את הידיעה שההורים לא יכולים לחיות יותר אחד עם השני; הם מבינים את הצורך של ההורים להתגרש.
אז מה הבעיה ?
הבעיה, פעמים רבות, נעוצה דווקא, במה שההורים עושים ו/או אומרים לילדים במהלך הליך הגירושין ואחריו;
המתח, הכעס והטינה בין הצדדים – זולג אל הילדים ואלה האחרונים הופכים לכלי נשק כלפי הצד האחר.
לדוגמה: ישנם ההורים המערבים את הילדים בשלל החויות הרעות אותם חוו ו/או עדיין חווים עם הצד השני.
הם מסבירים ומבהירים לילדים מיהו האשם בגירושין ומדוע ההורה האחר פחות טוב.
יש המבקשים לפגוע בהורה האחר על דרך אי ההסכמה- הם לא מסכימים על שום דבר שהצד האחר מבקש ולא משנה במי או במה הבקשה עוסקת.
הם לא מסכימים שהילדים יטוסו לחו"ל, הם לא מסכימים לשתף פעולה במציאת פתרון לבעיה רפואית נתונה (גם אם היא קשורה בילדים), הם לא מסכימים לשלם בעבור חוגים ועוד ועוד.
לא, לא בגלל הכסף או חשש מחטיפת הילדים. הם לא מסכימים – רק כדי לאמלל את הצד השני.
יתרה מכך, ישנם כאלה המגדילים לעשות ומעודדים את הילדים להתנכר להורה האחר; להתעלם ממנו, לשנוא אותו ואף במקרים נדירים – להגיש נגדו תלונה ברשות.
כידוע, דברים אלה פוגעים בהורה האחר. אפס, בראש ובראשונה הדברים פוגעים בילדים עליהם אנו מבקשים להגן.
הילדים מאבדים את משמעות המשפחה, את משמעות ההורות, את היכולת להתפתחות באופן איכותי וטוב.
הילדים – הם שמאבדים את תחושת השייכות לסביבה הקרובה והאינטימית שהייתה אמורה להגן עליהם.
לצערי, בדרך כלל, ילדים אלה מתבגרים בתחושת ניכור וחוסר אמון דבר שמשפיע על כל עולמם.
מכאן, חשוב שההורים ישמרו על כבוד הצד השני, שישוחחו בנחת; שיחזקו ויעודדו את הילדים לשהות אצל האחר; שילמדו את הילדים לאהוב ולכבד את ההורה השני – זה שממנו נפרדנו ואולי עליו עדיין אנו כועסים.
כפי שידוע, עדיין מדובר באותו הורה של הילדים שלי – אותם אני כל כך אוהב/ת.
